פנחס יחזקאלי: הרוח שינתה את כיוונה!

תקציר: הרוח שינתה את כיוונה, והתופעות נגד המחאה תלכנה ותגברנה. זו דרך העולם. אבל, האם אסטרטגים של המחאה מבינים זאת?

[בתמונה: "דם הבוגדים יותר לפרסום". גרפיטי במשרדי רשת 13. התמונה היא צילום מסך]
[בתמונה: "דם הבוגדים יותר לפרסום". גרפיטי במשרדי רשת 13. התמונה היא צילום מסך]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

"הכל עובר עליך" הוא משפט חכם שהייתי מלמד את ילדי להשתמש בו בתגובה לאמירות פוגעניות שחטפו מחבריהם. "הכל עובר עליך" היא חוכמה המעוגנת אפילו בתורת המערכות המורכבות: מעשה חריג שנעשה בצד אחד של המערכת, יוביל לבסוף למעשה חריג, לעתים העוצמתי אף יותר, בצדה השני.

ההיסטריה הנושבת בערוצי השמאל - ממעלליו של מרדכי דוד המטריל, ומהגרפיטי הגדול עם הכיתוב: "דם הבוגדים עוד יוּתר לפרסום" שנמרח בשחור על קיר ליד ערוץ 13 – הזכירה לי את "הכל עובר עליך".

כי קשה שלא לתמוה מעוצמת ההיסטריה מכך, שהיריב מחקה את שיטות המחאה. מה באמת חשבו שם? שלא תיווצר עם הזמן התארגנות נגד, שתעשה שימוש באותם כלים שהיא עצמה יצרה? ומיותר לציין את הרדיפה שעברו ועוברים שדרני ערוץ 14 בליבוי ערוצי הליבה, מאז נובמבר 2022.

[בתמונה: קשה שלא לתמוה מעוצמת ההיסטריה מכך, שהיריב מחקה את שיטות המחאה. מה באמת חשבו שם? שלא תיווצר עם הזמן התארגנות נגד, שתעשה שימוש באותם כלים שהיא עצמה יצרה? המקור: דף הטוויטר של קדושה מעונה. אנו מאמינים כי אנו עושים בתמונה שימוש הוגן] 
[בתמונה: קשה שלא לתמוה מעוצמת ההיסטריה מכך, שהיריב מחקה את שיטות המחאה. מה באמת חשבו שם? שלא תיווצר עם הזמן התארגנות נגד, שתעשה שימוש באותם כלים שהיא עצמה יצרה? המקור: דף הטוויטר של קדושה מעונה. אנו מאמינים כי אנו עושים בתמונה שימוש הוגן] 

התבוננות בפרספקטיבה היסטורית על מחאות המונים חושפת דינאמיקה מחזורית, כמעט ביולוגית, של גאות ושפל. בראשיתן, תנועות אלו ניזונות מאנרגיה קינטית מתפרצת; הן סוחפות את הזרם המרכזי, מייצרות תחושת דחיפות קולקטיבית וצוברות מומנטום שנראה בנקודת הזמן ההיא בלתי ניתן לעצירה.

אולם, בדומה לשעון חול, קיים חלון הזדמנויות קריטי וקצוב לתרגום ה'רעש' הציבורי להישגים פוליטיים קונקרטיים. כאשר המסה הקריטית אינה מצליחה להבקיע את חומות הסטטוס-קוו בזמן סביר, מתחיל תהליך בלתי נמנע של אנטרופיה: המחאה מאבדת את אחיזתה בקרקע המציאותית, גולשת לעתים מתוך תסכול לרדיקליזם, המרחיק את תומכיה המקוריים, ולבסוף מתמוססת אל תוך הריק של ההחמצה ההיסטורית.

אז זהו חברים: הרוח שינתה את כיוונה, ותופעות הנגד תלכנה ותגברנה. זו דרך העולם. אבל, האם אסטרטגים של המחאה מבינים זאת?

[לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תופעת חילופי האליטות, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *